מכתב אהבה: VIRGINIA WOOLF ו-VITA SACKVILLE-WEST
הגיבורה מכופפת את המגדר ברומן החלוצי של וירג'יניה וולף, אורלנדו, שערך ערעור הצנזורה כדי לחולל מהפכה בפוליטיקה של אהבה קווירית, התבססה על המשוררת האנגלית ויטה סאקוויל-ווסט, אהובתו הנלהבת של וולף וידידה היקר לכל החיים. שתי הנשים גם החליפו כמה מכתבי אהבה מדהימים בחיים האמיתיים. הנה אחד מווירג'יניה ועד ויטה מינואר 1927, זמן קצר לאחר שהשניים התאהבו בטירוף:
"תסתכל כאן ויטה - זרוק את האיש שלך, ואנחנו נלך להמפטון קורט ונסעד יחד על הנהר ונטייל בגן לאור הירח ונחזור הביתה מאוחר ונשתה בקבוק יין ונהיה סמויים, ואני אעשה לספר לך את כל הדברים שיש לי בראש, מיליונים, אינספור - הם לא יתרגשו ביום, רק בחושך על הנהר. תחשוב על זה. זרוק את האיש שלך, אני אומר, ובא."
ב-21 בינואר, ויטה שולחת לווירג'יניה את המכתב הכנה, הלבבי והבלתי נשמר הזה בצורה מרתקת, שעומד בניגוד יפה לפרוזה הנלהבת של וירג'יניה:
"...אני מצטמצם לדבר שרוצה את וירג'יניה. כתבתי לך מכתב יפה בשעות הלילה ללא שינה, והכל נעלם: אני פשוט מתגעגע אליך, בצורה אנושית נואשת למדי. אתה, עם כל האותיות המטומטמות שלך, לעולם לא תכתוב ביטוי כה יסודי כמו זה; אולי אפילו לא תרגיש את זה. ובכל זאת אני מאמין שתהיה נבון בפער קטן. אבל היית מלביש אותו בביטוי כה מעודן שהוא צריך לאבד מעט מהמציאות שלו. ואילו אצלי זה די בולט: אני מתגעגע אליך אפילו יותר ממה שיכולתי להאמין; והייתי מוכן להתגעגע אליך הרבה. אז המכתב הזה הוא באמת רק צווחת כאב. זה לא ייאמן כמה חיוני עבורי הפכת. אני מניח שאתה רגיל שאנשים אומרים את הדברים האלה. לעזאזל אתה, יצור מפונק; אני לא אגרום לך לאהוב אותי יותר על ידי כך שאני מתמסרת - אבל הו, יקירי, אני לא יכול להיות חכם ומתנגד איתך: אני אוהב אותך יותר מדי בשביל זה. יותר מדי באמת. אין לך מושג עד כמה אני יכול להיות אופטימי עם אנשים שאני לא אוהב. הבאתי את זה לאמנות יפה. אבל שברת את ההגנות שלי. ואני לא ממש מתרעם על זה".
ביום פרסום אורלנדו, קיבלה ויטה חבילה שהכילה לא רק את הספר המודפס, אלא גם את כתב היד המקורי של וירג'יניה, שנכרכה במיוחד עבורה בעור ניגר וחרוט עם ראשי התיבות שלה על עמוד השדרה.
השאירו תגובה