במכתב מ-20 בינואר 1958 כותב גינסברג לאורלובסקי מפריז, ומספר על ביקור עם חברו הקרוב ועמיתו לביטניק, וויליאם ס. בורוז, אייקון נוסף של תת-התרבות הגאה בספרות:

"פיטי היקר:

הו לב או אהבה הכל הופך פתאום לזהב! אל תפחד אל תדאג הדבר היפה ביותר המדהים שקרה כאן! אני לא יודע מאיפה להתחיל אבל הכי חשוב. כשביל [עורך: וויליאם ס. בורוז] בא אני, אנחנו, חשבנו שזה אותו ביל זקן מטורף, אבל משהו קרה לביל בינתיים מאז שראינו אותו בפעם האחרונה... אבל אתמול בלילה לבסוף ביל ואני התיישבנו מול כל אחד מהם. אחר מעבר לשולחן המטבח והביט עין בעין ודיברתי, והתוודיתי על כל הספקות והאומללות שלי - ומול עיני הוא הפך למלאך!

מה קרה לו בטנג'יר בחודשים האחרונים? נראה שהוא הפסיק לכתוב וישב על מיטתו כל אחר הצהריים וחשב ומדיטציה לבד והפסיק לשתות - ולבסוף עלה לתודעתו, לאט ושוב ושוב, כל יום, במשך מספר חודשים - מודעות ל"מרכז חיוני (הרגשה) מיטיב ל- הבריאה השלמה" - כנראה היה לו, בדרכו שלו, את מה שנתקעתי כל כך בעצמי ובך, חזון של Lovebrain גדול ושליו"

התעוררתי הבוקר עם אושר גדול של חופש ושמחה בלב שלי, ביל ניצל, אני נושע, אתה נושע, כולנו נושעים, הכל היה בהתלהבות מאז - אני רק מרגיש עצוב שאולי אתה נשארנו מודאגים כשנופפנו לשלום והתנשקנו בצורה מביכה כל כך - הלוואי ויכולתי לסיים את זה כדי להיפרד ממך יותר מאושר ובלי הדאגות והספקות הייתה לי הדמדומים המאובקים כשעזבת... - ביל השתנה בטבע, אני אפילו מרגיש הרבה השתנו, עננים גדולים התגלגלו, כפי שאני מרגישה כשאני ואתה היינו בקשר, ובכן, יש בינינו נשאר בי, איתי, במקום לאבד את זה, אני מרגיש לכולם, משהו כמו בינינו."