מליסה את'רידג': נפגשנו כשאשתי, שהריצה את "המופע של שנות ה-70" והחלה תוכנית חדשה בשם "המופע של שנות ה-80", חשב שאני אהיה מושלם עבור חלק. מעולם לא נפגשנו לפני כן, אז היא קראה לי להיכנס. לא יכולתי לעשות את התפקיד; זה לא הסתדר, אבל נשארנו החברים הכי טובים במשך 10 שנים.

לינדה וולם: זה היה הבעלים של חנות תקליטים בשנות ה-80. וכשהאנשים שלה אמרו שהיא נכנסה, הייתי כמו, "זה מדהים." הייתי עצוב שזה לא הסתדר. אבל מה שהיה נהדר זה שיצא לי מזה חבר טוב. ובסופו של דבר היה מאושר.

את'רידג': איך התחלנו לצאת? אפשר לומר, כשהיא עשתה "אחות ג'קי", היא גרה בניו יורק והתגעגעתי אליה מאוד והיינו הולכים לראות אותה. ואני עברתי גירושים נוראיים, והיא עמדה להיות בהפסקה והיא מכרה את ביתה [בלוס אנג'לס] כי היא לא הייתה בו הרבה. ואני אמרתי, "היי, למה שלא תבוא לגור איתי?"

וואלם: החיים שלך היו מטורפים.

את'רידג': היו לי ארבעה ילדים. האקסית לקחה את עוזרת הבית, כל מיני דברים. זה היה מטורף. וכך יצאנו בבית.

וואלם: היא מתחילה להיות מבולבלת!

את'רידג': אני יודע שאני. אני מאוד מבולבל. אתה יודע, היא כל כך עזרה לי בזמן הזה. היינו בחדרים נפרדים אבל כל בוקר היינו קמים ומאכילים את הילדים ומכינים להם ארוחות צהריים וארוחת בוקר ולוקחים אותם לבית הספר. כלומר, לצאת עם החבר הכי טוב שלך זה מטורף. אני שוחט את זה. אתה אומר את הצד שלך.

וואלם: בסדר …